ז'מצ'וגוב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 17.6.13,

וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שלטענתו נגרמה לו, בצירוף הוצאות משפט.

התובע והנתבעת 2 אשר היו מעורבים בתאונה, אוחזים בגרסאות שונות באשר לנסיבות התאונה והאחראי לה.

לטענת התובע, הנתבעת 2 היא זו שפגעה ברכבו עת נסעו רכביהם בכיכר תנועה. בעדותו מסר כי הנתבעת 2 הייתה בנתיב הפנימי של הכיכר והתובע, אשר השתלב בכיכר, נפגע מרכבה של התובעת 2 מאחור (עמ' 1 שורה 11 לפרוטוקול מיום 27.4.14). לאחר מכן הוסיף התובע כי הפגיעה הייתה בטמבון האחורי, בדלת שמאל האחורית של רכבו ולשאלת נציג נתבעת 1 תיקן ואמר כי המדובר בפגיעה בדלת האחורית של רכבו ושריטות לכנף שמאל ללא פגיעה בטמבון האחורי.

התובע אף הדגים בפני בית המשפט את נסיבות התאונה באמצעות רכבי צעצוע.

לטענת התובע האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת 2 ומשכך עליה לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה, בצירוף פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו והוצאות משפט.

מנגד מסרה הנתבעת 2 בעדותה כי רכבו של התובע הוא זה שפגע בה עת עמדה בנתיב הפנימי של הכיכר על מנת להקיפה.

וכי מצדו הימני של התובע קיים אי תנועה כך שלא ברור כיצד תכנן לפנות ימינה במקום התאונה.

לגרסת הנתבעת 2, רכבו של התובע התנגש ברכבה עם צדו השמאלי האחורי בעת שהיתה בנתיב הימני הפנימי כאמור. גם הנתבעת 2 הדגימה בפני בית המשפט את נסיבות התאונה באמצעות רכבי צעצוע.

לטענת הנתבעות, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. הראיות החיצוניות הן תמונות הנזק אשר נגרמו לכלי הרכב.

התרשמתי מן העדויות, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות, כן התייחסתי להדגמת התאונה ע"י הצדדים באמצעות רכבי הצעצוע, עיינתי בכתבי הטענות ובכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, עדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981.

וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

משמיעת עדויות וצפייה בהדגמת התאונה ע"י התובע והנתבעת 2 מצאתי לנכון להעדיף את עדות של הנתבעת 2, באשר לנסיבות קרות התאונה, בהקשר זה יצוין כי גרסת התובע באשר לנסיבות קרות התאונה לא הייתה בהירה כאשר בתחילת עדותו מסר שהנתבעת 2 פגעה ברכבו מאחור, בעוד שבהמשך עדותו מסר כי הפגיעה הייתה בצד שמאל האחורי ושריטות בכנף שמאל ולא בטמבון האחורי.